SOME WRITE HE WAS FROM THE משכילים =AND REB YISROEL SALANTER WAS THE ONE WHO REPRINTED IT
מנדל לפין
קפיצה לניווטקפיצה לחיפוש
ספר "חשבון הנפש", שער המהדורה שהודפסה בדפוס ראם, וילנה תר"ה (1845) בעידודו של ר ישראל סלנטר
רבי מנחם מֶנדֶל לֶפִין מסָטָנוב ("סָטָנוֹבֶר"; לעיתים: ממיקולאייב; בכתיב יידי: מענדל או מענדיל לעפין (סאַטאַנאָווער או מיקאָלאַיעווער), בקיצור רמ"ל; 1749, סטנוב, פודוליה – ו בתמוז תקפ"ו, 9 ביולי 1826, טארנופול) היה מראשוני תנועת ההשכלה היהודית בפולין, מתרגם ומחבר ספרות עממית בעברית וביידיש.
תוכן עניינים
1 ביוגרפיה
2 כתיבתו
3 לקריאה נוספת
4 קישורים חיצוניים
ביוגרפיה
לֶפין (כנראה שיבוש של "לוין") נולד בעיירה סטנוב בחבל פודוליה שבאוקראינה. בעקבות קריאת ספר האלגברה מהמאה השבע עשרה "אלים" של יש"ר מקנדיאה החל בלימודים כלליים, מעבר ללימודים היהודיים המסורתיים.
ב-1780 עבר לעיר ברלין שבפרוסיה, ושם פגש את משה מנדלסון והתוודע לחוג המשכילים שסביבו. לפי עצת מנדלסון תרגם לעברית את ספר הרפואה העממית "רפואות העם" מאת הרופא השווייצרי טיסו (Tissot), על פי התרגום הגרמני. התרגום שולב בספרו "מודע לבינה" (ברלין תקמ"ט 1789), שכולל גם את "אגרות החכמה" - קובץ מכתבים על מדעי הטבע. בשנת 1783 או 1784 התיישב בעיירה מיקולאייב, ובסיועו של הנסיך הפולני המקומי אדם צרטוריסקי (Adam Kazimierz Czartoryski) הדפיס ב-1794 מהדורה שנייה של ספר "רפואות העם", שבראשה הופיעו הסכמות של רבנים רבים וגם מכתב ברכה ממנדלסון.
בשנים הבאות נדד רמ"ל בערים שונות בפולין והיה בין השאר במזיבוז, בברדיצב ובוורשה. בשנים 1788–1792 השתתף במועצה של רבנים לדיון במצב היהודים בפולין, שכונסה בסיים בוורשה. מוורשה עבר רמ"ל לעיירה אוסטיה שבפלך מוהילוב, שם התגורר באחוזתו של היהודי העשיר יהושע צייטלין, שתמך בכמה תלמידי חכמים משכילים. הוא שימש כמורה לבניו ונכדיו של צייטלין, ובאחוזתו כתב את ספר המוסר שלו "חשבון הנפש".
ב-1792, על רקע חלוקת פולין והמהפכה הצרפתית ובעידודו של הנסיך צרטוריסקי, כתב לפין בצרפתית תזכיר ובו הצעה לשיפור חיי היהודים בפולין על ידי הפצת השכלה, כינון בתי ספר מתקדמים, איסור על לימודי חסידות וקבלה, הטלת מגבלות על הרבנים וכן הלאה – רעיונות מקובלים אצל אנשי תנועת ההשכלה בזמנו. לפין לא הזדהה לגמרי עם המשכילים שבזמנו, ויצא בביקורת עליהם על שהם נבדלים מהעם, אינם שומרים מצוות ומזלזלים בהלכה.
ב-1808 עבר למרכזי ההשכלה שבגליציה, שם איבד חלק גדול מרכושו, וגם החל סובל מלקות ראייה שהגיעה עד עיוורון. בגליציה התיידד עם אנשי הדור הבא של תנועת ההשכלה, ובהם שלמה יהודה רפפורט (שי"ר), ר נחמן קרוכמל (רנ"ק) ויוסף פרל, והשפיע על דרכם ועל יצירתם. הוא החל לחבר תרגום של כמה מספרי המקרא ליידיש עם ביאור עברי, ממנו נדפסו רק תרגומיו למשלי ולקהלת.
ב-1818 הוציא רמ"ל לאור בזולקווה ספר liquidation בשם "מסעות הים", תרגום ועיבוד של שני ספרי מסעות על פי יואכים היינריך קאמפה (Campe). באותן שנים כתב גם חיבור אנטי-חסידי בשם "מחכימת פתי", שלא נתפרסם ונותר בכתב יד בספרייתו של יוסף פרל, עד שאבד בזמן מלחמת העולם השנייה. החיבור השפיע רבות על יצירותיו הסאטיריות האנטי-חסידיות של פרל, "מגלה טמירין" ו"בוחן צדיק", ועל כותבים נוספים מחוגו של פרל.
עד לפטירתו עבד על יצירה שעסק בה מאז ימיו בברלין, והיא תרגום חדש לספר "מורה נבוכים" של הרמב"ם בלשון חז"ל. רמ"ל לא ידע ערבית, ולכן הכין את התרגום (או למעשה, העיבוד) על פי התרגום הימי-ביניימי של שמואל אבן תיבון. רמ"ל הספיק להכין לדפוס רק את שני החלקים הראשונים, וגם אותם לא הצליח להגיה כראוי מחמת עיוורונו. בסופו של דבר נדפס רק התרגום לחלק הראשון של המורה, על ידי תלמידו וידידו של רמ"ל, מרדכי סוחוסטאוור, בזולקווה, לאחר מותו של רמ"ל (שנת הדפוס אינה מופיעה והיא כנראה 1831). לתרגום צורף גם מבוא של לפין למורה בשם "אלון מורה". שני החלקים האחרים נותרו בכתב יד. רמ"ל עצמו הלך לעולמו ב-9 ביולי 1826 בטארנופול (במחקר מוזכרים כמה תאריכים אחרים כתאריך מותו).
אף על פי שבזמנו היה רמ"ל מפורסם מאוד ואף היו שהחשיבו אותו כיורשו של מנדלסון, נשתכחו הוא וחיבוריו לאחר מותו. הדבר נבע ככל הנראה מהאופי העממי של יצירתו, ואי התאמתה לרוח הכללית של חיבורי אנשי תנועת ההשכלה.
כתיבתו
הספר "רפואות העם" הוא עממי גם בתוכנו וגם בסגנונו. רמ"ל השתמש בו בלשון חז"ל, בין השאר בהשפעת בן עירו יצחק סטנוב, וזאת בניגוד מוחלט למקובל בספרות של תנועת ההשכלה. הוא אף חידש מילים בעברית למונחים רפואיים, ובהן המילים חוקן, בחילה, שיעול ומילים אחרות שלא נשתמרו. הספר היה פופולרי מאוד, וקהילות רבות בפולין ובמזרח אירופה רכשו אותו לצורך הטיפול בחולים שלהן.
תרגום ספרי המקרא ליידיש בידי רמ"ל עורר התנגדות רבה אצל אנשי תנועת ההשכלה: לא זו בלבד שהיידיש הייתה בעיניהם "זרגון", שפה משובשת ונמוכה, אלא גם תרגומו עמד כנגד אחד המפעלים החשובים של ההשכלה - מפעל התרגום של ספרי המקרא לגרמנית, שהחל בו מנדלסון. אמנם כוונתו של רמ"ל לא הייתה דווקא להעלות את היידיש למדרגת שפת תרבות, אלא בעיקר להשתמש בה ככלי להפצת ההשכלה בכל שכבות העם, אך אף על פי כן לא יכלו המשכילים לקבל יצירה כזו ממי שנחשב ליורשו של מנדלסון בפולין. משכיל בשם טוביה פדר יצא נגד רמ"ל בסאטירה עוקצנית בשם "קול מחצצים". הוא תיאר בה שיחה דמיונית בעולם האמת בין מנדלסון ותלמידיו, ובה מתלונן מנדלסון כי אינו מבין את תרגומו של לפין ואת השפה העילגת וההמונית שבה נכתב. אחד התלמידים, יצחק אייכל, עונה למנדלסון שרמ"ל "בז למליץ (=לכותבים בעברית מליצית, המשכילים), ובפני דובר צחות ירוק יִרק". להגנתו של רמ"ל יצא משכיל אחר, יעקב שמואל ביק; הוא ענה לטענותיו של פדר, דיבר בשבחה של היידיש וקבע כי גם היא יכולה לשמש כלשון תרבות. דעה כזו הייתה חריגה לגמרי בנוף המשכילי, ואכן בהמשך חייו עבר ביק ממחנה המשכילים אל החסידות. רמ"ל עצמו לא התערב בפולמוס, אך לא המשיך להוציא לאור את התרגום אחרי שיצא התרגום לספר משלי; תרגומו לקהלת נדפס רק אחרי מותו.
ספרו "חשבון הנפש" הוא ספר מוסר העוסק בתיקון מידות הנפש ובחינוך עצמי. הספר מושפע מאוד מחיבוריו של בנגמין פרנקלין. לפין לקח מן האוטוביוגרפיה של פרנקלין את שיטת השיפור העצמי המבוססת על קביעת שלוש עשרה מידות בנפש ועבודה עצמית עליהן לפי שבועות. כפי הנראה היה "חשבון הנפש" מיועד גם להציב אלטרנטיבה כנגד השקפות ודרכי התנהגות של החסידים בתחום ההשתלמות האישית, המוסר והתפילה. המהדורה הראשונה של "חשבון הנפש" יצאה בלבוב ב-1808. גם ספר זה הפך נפוץ ומשפיע מאוד בקהילות היהודיות בפולין ובמזרח אירופה, ויצא לאור בעוד חמש מהדורות במהלך המאה ה-19. השפעה מיוחדת הייתה לספר על רבי ישראל סלנטר, מייסד תנועת המוסר, ששאב רעיונות רבים ממנו – לרבות שלוש עשרה המידות – ודחף להדפסת מהדורה של הספר בווילנה תר"ה (1844).
ההשפעה העיקרית של רמ"ל על הספרות העברית החדשה עד ימינו היא השימוש בלשון חז"ל. בימיו הייתה זו חריגה מהנורמה המשכילית שגרסה שימוש בעברית מקראית בלבד, אך חיבתו ללשון המשנה עברה לתלמידיו מרדכי סוחוסטאוור ואליעזר צבי צווייפל, ומהם לתלמידם שלום יעקב אברמוביץ (הוא מנדלי מוכר ספרים), שהביא למהפכה בסגנון הספרות העברית כששילב בה את לשון המשנה.
לקריאה נוספת
עמנואל אטקס, ר ישראל סלנטר וראשיתה של תנועת המוסר, ירושלים: מאגנס, תשמ"ד.
נתן מיכאל גלבר, "מנדל לפין-סטנובר והצעותיו לתיקון אורח חיים של יהודי פולין בפני הסיים הגדול (1788–1792)", בתוך: ספר יובל לכבוד הרב ד"ר אברהם ווייס, ניו יורק: ועד ספרי היובל, תשכ"ד, עמ רעא–שה.
ניסן וקסמן, "ספר שנתעלם מן העין (על "חשבון הנפש" ומחברו)", שנה בשנה (תשכ"ט), עמ 303–315.
שמואל ורסס, "בעקבותיו של החיבור מחכימת פתי האבוד", קריית ספר נה,ב (תש"ם), עמ 379–397. (על גלגולי הידיעות הקשורות בחיבור "מחכימת פתי" מאת לפין, על טיב הקשרים בין פרל ללפין, ועל קונטרס הערות לחיבור הנדון בכתב-ידו של פרל (מגנזי פרל שבבית הספרים), עם ההדרת הטקסט.)
הלל לוין, "בין חסידות להשכלה: על פולמוס אנטי-חסידי מוסווה [בספרו של לפין "חשבון הנפש"]", בתוך: ע. אטקס, י. שלמון, פרקים בתולדות החברה היהודית בימי-הביניים ובעת החדשה: מוקדשים לפרופסור יעקב כ"ץ במלאת לו שבעים וחמש שנה על ידי תלמידיו וחבריו, ירושלים: מאגנס, תש"ם, עמ 182–191.
יוסף קלוזנר, היסטוריה של הספרות העברית החדשה, כרך א, ירושלים: אחיאסף, תשי"ב 1952, עמ 224–253.
דוד שחר, "השפעתו של בנימין פרנקלין על תפיסת תיקון המידות בספר חשבון הנפש לר' מנחם מנדל לעפין", ציון מט, ב (תשמ"ד), עמ 185–192.
Nancy Sinkoff, Tradition and transition: Mendel Lefin of Satanow and the beginnings of the Jewish Enlightenment in Eastern Europe, 1749-1826, Columbia University, 1996.
Roland Gruschka, "Mendel Lefin's Yiddish Bible translations: innovation and conflicting principles of translation under the influence of Moses Mendelssohn", Iggud 3 (2007), 15-22.
Riety van Luit, "Hasidim, Mitnaggeddim and the state in M.N. Lefin's "Essai d'un plan de réforme"", Zutot 1 (2001), 188-195.
Nancy B. Sinkoff, "Strategy and ruse in the Haskalah of Mendel Lefin of Satanow", New Perspectives on the Haskalah (2001), 86-102.
קונטרס בואו חשבון, במעלת הספר המופלא בתורת החינוך התורתי "חשבון הנפש", שנדפס בשנת תר"ה בעצת אור ישראל וקדושו מרן הגרי"ס [=הגאון רבי ישראל סלנטר] זצוק"ל, ירושלים: המוסד לעידוד לימוד התורה, תשנ"ח.
קישורים חיצוניים
רשימת הפרסומים של מנדל לפין, בקטלוג הספרייה הלאומית
מנדל לפין, במהדורת 1901–1906 של ה-Jewish Encyclopedia (באנגלית)
ננסי סינקוף, מנדל לפין, באנציקלופדיית ייִוואָ ליהודי מזרח אירופה (באנגלית)
Moshe Pelli, "The German-or-Yiddish controversy within the Haskalah and the European "dialogue of the dead": Tuvyah Feder's "Kol Mehazezim" versus Mendel Lefin's translation of the Book of Proverbs", Leo Baeck Institute Year Book 49 (2004), 227-251 קובץ PDF
Nancy Sinkoff, Benjamin Franklin in Jewish Eastern Europe: Cultural Appropriation in the Age of the Enlightenment, Journal of the History of Ideas 61.1 (January, 2000): 133-152 קובץ PDF
מפרי עטו:
ספר חשבון הנפש, מהדורת וילנה תר"ה (1845) ומהדורת קיידאן תרצ"ז (1937) באתרHebrewBooks.Org
התרגום של מנדל לפין לספר קהלת, באתר "העולם היידי" של אוניברסיטת חיפה
